עם הולדת הבן שלי, נוכחתי לדעת כמה מעבודת ההורות שלי היא בעצם לא לגמרי שלי, אלא אוטומטית, מתוך תבניות והתנהגויות שנצרבו בי לאורך חיי. מבוהל, קצת חרד וחדור מוטיבציה החלטתי לעשות צעד ראשון כדי לבחור לעצמי דרך משלי – להרגיש שאני "על זה". התחלתי במחקר עצמי אחר ההורה שאני רוצה להיות. המסע הזה הביא אותי לקרוא ערמות של ספרים, להשתתף במספר לא מבוטל של סדנאות והרצאות והוא ממשיך ומעמיק כל הזמן. נחשפתי ל"תקשורת מקרבת" והעמקתי בשיטה. העברתי סדנאות בנושא לגננות וסייעות במגזר הציבורי. במקביל הקמנו גן ילדים קטן ואינטימי, התחלתי ל״גנן״ בו, ועם הזמן מצאתי עצמי מעביר יותר ויותר מהזמן שלי עם ילדים. כשלא הייתי עם ילדים אז קראתי, הקשבתי ודיברתי על ילדים. החלו לנבוע ממני שאלות של מהות:

מה תפקידי כהורה? 

מה ראוי ללמד ילדים?

כיצד להכין את ילדינו להיות מבוגרים מוגשמים בעולם של המחר ואיזה מן עולם זה עומד להיות?

ומה זה בכלל אומר להיות בן אדם?

השאלות האלו הובילו אותי לנבור במתודות חינוך קיימות ולהיווכח שיש להן כבר תשובות, והרבה! יש המון רעיונות, מחקרים, פרשנויות ותיאוריות מאוד רלוונטיות ועדכניות לגבי ילדות, הורות וחינוך. עם הזמן, שמתי לב שעצם שאלת השאלות וההעמקה בהן מביאה תוצאות עצומות ומשנות מציאות עבורי. 

התחלתי לימודי אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף ותוך כדי הלימודים ביקרתי בהמון גנים ובתי ספר ממגוון מתודות חינוך אלטרנטיביות. בעיקרון, אני משתדל לבקר בכל מסגרת שאני שומע שקורה בה דברים טובים, בלי קשר למתודה שעליה היא מושתתת. אני ממשיך ללמוד בהנאה וצמא רב, מוצא עצמי מתרגש עד דמעות מקריאת טקסטים של אנשים חכמים ומנוסים וכל הזמן מגלה עוד ועוד פרויקטים מקסימים הקשורים לחינוך אלטרנטיבי. 

ואז עולה בי השאלה: איך זה שלא הייתי מודע לכל הדברים האלה? למה המתודות והרעיונות האלה לא נגישות מספיק? איך זה שהן לא המיין-סטרים? השאלה הזאת יצרה בי מוטיבציה חזקה ותחושת שליחות לספק מצד אחד סביבה ופעילויות מתאימות לילדים ומצד שני להנגיש את הידע הזה למבוגרים, כדי שנדע, ושיהיה לנו קל יותר לבחור בהורות ובחינוך לילדינו. 

מכאן קם לו "עץ וקשת" מרכז שמטרתו לספק לילדים מרחב תואם ולהנגיש להורים תכנים רלוונטיים ועדכניים בנושא ילדות, הורות וחינוך. זאת כדי לעזור לילדינו להיות רלוונטים ומוגשמים, לצד הורים רלונטים ומוגשמים.